ליסטה – חדשות רכב וכלים על גלגים

חברת ריקאר טכנולוגיות רכב בע"מ (RE CAR), המפעילה בערד מפעל תעשייתי למיחזור סוללות ליתיום-יון מכלי רכב חשמליים, פנתה לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון בדרישה להסדיר את הטיפול בסוללות הנעה של כלי רכב חשמליים שהוכרזו כאובדן גמור או הוצאו משימוש בעקבות תאונות ואירועים ביטוחיים. החברה מזהירה מפני פערים במעקב אחר סוללות שניזוקו ומועברות לפירוק, למכירת חלפים או לאחסון, ומצביעה על סיכונים בטיחותיים, סביבתיים וכלכליים הנובעים מהיעדר שרשרת אחריות ופיקוח רציפה. במסגרת פנייתה לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, עמית גל, מציעה ריקאר לקבוע מנגנון מחייב לתיעוד הסוללות, לזהות הגורמים המקבלים אותן ולהבטיח כי סוללות שאינן כשירות לשימוש חוזר יועברו למתקני טיפול ומיחזור מורשים.

הגידול במספר כלי הרכב החשמליים מעלה את הצורך בהסדרת הטיפול בסוללות

כ-200 אלף כלי רכב חשמליים בישראל בסוף 2025

שוק הרכב הישראלי עובר בשנים האחרונות שינוי משמעותי, עם גידול במספר כלי הרכב החשמליים הנעים בכבישים ועם התרחבות היצע הדגמים המגיעים לישראל, בין היתר מיצרניות סיניות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המובאים בפניית החברה, בסוף שנת 2025 נעו בכבישי ישראל כ-200 אלף כלי רכב פרטיים חשמליים, ובמהלך אותה שנה נוספו לצי הרכב כ-50 אלף כלי רכב חשמליים פרטיים. הגידול הזה מביא עמו לא רק שינוי באופן השימוש באנרגיה בתחבורה, אלא גם אתגרים חדשים בתחום התחזוקה, תיקון הנזקים, הטיפול בתאונות וההתמודדות עם סוללות שהוצאו משימוש.

ככל שמספר כלי הרכב החשמליים גדל, כך עולה גם מספר הסוללות שעלולות להיפגע בתאונות, להגיע לסוף חייהן או להיפסל לשימוש בעקבות בדיקות בטיחות. בניגוד לחלקי רכב רגילים, סוללת הנעה אינה רכיב שניתן להעביר לפירוק או לאחסון ללא התייחסות למאפייני הסיכון שלה. מדובר במכלול אלקטרוכימי גדול, המכיל תאי סוללה, חיבורים חשמליים, מערכות ניטור ובקרה ולעיתים גם מערכות קירור וניהול תרמי, שנועדו לשמור על פעילות תקינה של הסוללה במהלך השימוש ברכב.

הטיפול בסוללות אלה צפוי להפוך לסוגיה משמעותית יותר בשנים הקרובות, במיוחד כאשר כלי הרכב החשמליים שנרכשו בגלי החדירה הראשונים לשוק הישראלי יגיעו לגילים מתקדמים יותר. לצד בלאי טבעי, תאונות ופגיעות במרכב עלולות להוביל להחלטה שלא לתקן את הרכב, גם אם חלקים אחרים בו עדיין תקינים ובעלי ערך כלכלי. במצבים כאלה יש צורך לקבוע מה ייעשה בסוללה, כיצד תיבדק, מי יהיה אחראי עליה ולאן תועבר אם לא ניתן יהיה להשתמש בה בבטחה.

סוללת ההנעה היא אחד הרכיבים המרכזיים והרגישים ברכב החשמלי

סוללת המתח הגבוה היא אחד הרכיבים היקרים והמשמעותיים בכלי רכב חשמליים. היא אחראית לאגירת האנרגיה המשמשת להפעלת המנוע החשמלי, ומשפיעה על טווח הנסיעה, הביצועים, משקל הרכב ועלויות התיקון לאחר תאונה. בהתאם לדגם ולתכנון היצרן, הסוללה יכולה להיות מותקנת בחלקו התחתון של המרכב, בתוך מבנה ייעודי המגן עליה מפני פגיעות. עם זאת, מיקום זה אינו מבטל את האפשרות לנזק בעקבות פגיעה בתחתית הרכב, עיוות מבני, חדירת עצמים או פגיעה במערכות החשמל והקירור.

נזק לסוללה אינו תמיד גלוי לעין מיד לאחר התאונה. גם כאשר מעטפת הסוללה נראית שלמה, ייתכן שתתרחש פגיעה פנימית בתאים, במפרידים שבין האלקטרודות, בחיבורים החשמליים או במערכות ניהול הטמפרטורה. פגיעה כזאת עלולה להתפתח בהמשך ולהשפיע על יציבות הסוללה. לכן, הערכת מצב הסוללה לאחר תאונה מחייבת ידע מקצועי, ציוד מתאים והקפדה על הוראות הבטיחות הרלוונטיות, ולא ניתן להסתמך רק על בדיקה חזותית או על העובדה שהרכב חדל לפעול.

המשמעות הכלכלית של נזק לסוללה עשויה להיות משמעותית במיוחד כאשר עלות החלפתה או תיקונה מתקרבת לערך הרכב או עולה עליו. במקרים כאלה חברת הביטוח עשויה להכריז על הרכב כאובדן גמור, בהתאם לתנאי הפוליסה ולהוראות החלות. אולם ההחלטה להוציא את הרכב מהכביש אינה מסיימת את הטיפול בסוללה. גם לאחר שהרכב הוכרז כאובדן גמור, הסוללה ממשיכה להיות מכלול בעל סיכונים פוטנציאליים, ולכן נדרש להסדיר את המשך הטיפול בה בנפרד מהטיפול בשאר חלקי הרכב.

החשש המרכזי: אובדן המעקב אחר הסוללה לאחר הכרזת הרכב כאובדן גמור

מעבר בין חברות ביטוח, מגרשי פירוק וסוחרי חלפים

לפי ריקאר, אחת הבעיות המרכזיות מתעוררת כאשר רכב חשמלי מוכרז כאובדן גמור ומועבר להמשך טיפול, למכירה או לפירוק. בשלב זה הרכב עשוי לעבור בין מספר גורמים, ובהם חברות ביטוח, סוחרי רכב שניזוק, מגרשי פירוק וסוחרי חלפים. במקביל, הסוללה עשויה להישאר ברכב, להיות מופרדת ממנו או לעבור לגורם אחר. החברה מצביעה על החשש כי במהלך המעבר בין הגורמים נפסקת שרשרת המעקב אחר הסוללה, וכי לא תמיד נשמר תיעוד מספק של מצבה, מיקומה וזהות האחראי לטיפול בה.

הבעיה אינה בהכרח בעצם העברת הרכב לפירוק או במכירת חלקים תקינים ממנו, אלא באפשרות שסוללת מתח גבוה שניזוקה תועבר הלאה בלי שהגורם המקבל ידע מה מצבה בפועל, אם היא מתאימה לשימוש חוזר ואם נדרשות פעולות מיוחדות לצורך אחסונה ושינועה. סוללה שנראית תקינה מבחוץ אינה בהכרח בטוחה להפעלה, וסוללה שהוצאה מרכב בעקבות תאונה אינה יכולה להיחשב אוטומטית לחלק חילוף שמיש.

בנוסף, סוללות של כלי רכב חשמליים עשויות להיות בעלות ערך כלכלי גם לאחר שהרכב עצמו הוכרז כאובדן גמור. במקרים מסוימים ניתן לשקם סוללה, להשתמש בחלקים ממנה או להעביר אותה לתהליך מיחזור והשבת חומרי גלם. האפשרויות האלה יוצרות תמריץ כלכלי להעברת הסוללות בין גורמים שונים, אך ללא תיעוד ופיקוח מספקים עלול להיווצר פער בין הערך המסחרי של הסוללה לבין האחריות הנדרשת לטיפול בטוח בה.

צורך בשרשרת אחריות ברורה לאורך כל הדרך

ריקאר טוענת כי נדרשת שרשרת אחריות שתתחיל ברגע שבו מתקבלת החלטה להוציא את הרכב משימוש ותימשך עד לשלב שבו הסוללה נבדקת, משוקמת, ממוחזרת או מועברת לטיפול סופי מתאים. שרשרת כזאת אמורה לאפשר לדעת מי מחזיק בסוללה בכל שלב, מה נעשה בה והאם הגורם המטפל מוסמך לבצע את הפעולה הנדרשת.

מנגנון מעקב יעיל עשוי לכלול תיעוד של פרטי הרכב והסוללה, מצבה בעת ההוצאה משימוש, סיבת הפסילה, תוצאות הבדיקות שבוצעו וזהות הגורם שאליו הועברה. בעת העברה נוספת, יהיה צורך לעדכן את התיעוד כך שניתן יהיה לשחזר את מסלול הסוללה ולוודא שלא נוצר מצב שבו היא נותרת ללא גורם אחראי. במקרים שבהם הסוללה אינה מתאימה לשימוש חוזר, יש להבטיח כי תגיע למתקן מורשה המסוגל לטפל בה בהתאם למאפייניה.

הסדרה כזאת עשויה לסייע גם לחברות הביטוח עצמן. כאשר קיימת הגדרה ברורה של האחריות לאחר הכרזת הרכב כאובדן גמור, ניתן לצמצם את אי-הוודאות בנוגע להמשך הטיפול בסוללה, לקבוע נהלים אחידים להעברת רכבים וסוללות ולוודא שהטיפול נעשה באופן מתועד. במקביל, מעקב מסודר עשוי לסייע במניעת כניסתן לשוק של סוללות שמצבן אינו ידוע ושעלולות להיות מוצגות כחלקים תקינים.

סיכוני בטיחות: התלקחות, פליטת חומרים מסוכנים ונזק לרכוש

הסיכון להתלקחות בסוללות ליתיום-יון שניזוקו

אחד החששות המרכזיים שעליהם מצביעה ריקאר הוא הסיכון הבטיחותי הנובע מאחסון או משינוע לא מתאימים של סוללות ליתיום-יון שנפגעו. בסוללות מסוג זה מאוחסנת אנרגיה בכמות משמעותית, ופגיעה מכנית או חשמלית עלולה, בנסיבות מסוימות, לגרום לתהליך המכונה בריחה תרמית. זהו מצב שבו תגובות כימיות בתוך התא מייצרות חום בקצב הולך וגובר, ועלולות להוביל לעלייה חדה בטמפרטורה, לפליטת גזים ולהתלקחות.

במקרים חמורים, אירוע כזה עלול להתפשט בין תאי סוללה סמוכים ולגרום לשרשרת של כשלים. גם לאחר שכיבוי ראשוני הצליח לעצור את הלהבות, סוללה שנפגעה עלולה להמשיך להתחמם או להתלקח מחדש, ולכן נדרשים הערכת סיכון, ניטור ואמצעי טיפול המתאימים לסוג הסוללה ולמצבה. הסיכון משתנה בהתאם לכימיית התאים, למבנה המארז, להיקף הנזק ולתנאי האחסון, ולא כל סוללה שנפגעה בהכרח תתלקח.

העברת סוללה שניזוקה למגרש פירוק, למחסן או לאתר מסחרי ללא בדיקה מתאימה עלולה ליצור סיכון לעובדים, למבקרים, למבנים סמוכים ולרכוש המאוחסן במקום. כאשר מדובר בסוללות גדולות של כלי רכב, התמודדות עם אירוע אש עשויה להיות מורכבת יותר מאשר טיפול בסוללה קטנה של מכשיר אלקטרוני. מכאן נובעת החשיבות של זיהוי מוקדם, סימון מתאים, נהלי חירום והעברה לגורמים המיומנים בטיפול בסוללות מסוג זה.

שינוע ואחסון מחייבים התייחסות מקצועית

מעבר לסכנת האש, טיפול בסוללות מתח גבוה עשוי לכלול סיכונים חשמליים, לרבות התחשמלות, קשת חשמלית ופגיעה בעת ניתוק חיבורים או פירוק רכיבים. סוללה יכולה לשמור אנרגיה גם לאחר שהרכב הושבת, ולכן הוצאת הרכב משימוש אינה מבטיחה שהמערכת החשמלית הפכה לבטוחה. עבודה על המערכת מחייבת הכשרה מתאימה, ציוד מגן ונהלים ברורים.

גם אופן השינוע משפיע על רמת הסיכון. סוללה שנפגעה עשויה לדרוש אריזה, קיבוע והפרדה מתאימים, לצד בדיקה של מצבה לפני העברה. יש להביא בחשבון את האפשרות שהנזק הפנימי יתפתח במהלך הדרך, במיוחד כאשר הסוללה נחשפת לטלטולים, לשינויי טמפרטורה או לפגיעה נוספת. לכן, יש חשיבות לכך שהעברת הסוללה תתבצע בהתאם לסיווגה ולדרישות הבטיחות החלות עליה, ולא כחלק בלתי מובחן מהובלת גרוטאת רכב רגילה.

ריקאר מציינת כי שינוע סוללות ליתיום מחייב התייחסות לאמצעי בטיחות ולהיתרים הרלוונטיים. הסדרת שרשרת האחריות יכולה לסייע להבטיח כי גם לאחר מכירת הרכב או העברתו לפירוק, הסוללה לא תועבר ללא בדיקת התאמה, תיעוד והבנה של הסיכונים הכרוכים בה. כך ניתן יהיה לצמצם את האפשרות שסוללות פגועות יישארו באתרים שאינם ערוכים להתמודד עם אירוע חירום.

הסיכון הסביבתי והצורך בטיפול מבוקר בסוללות

סוללה שהוצאה משימוש אינה פסולת רגילה

סוללות הנעה של כלי רכב חשמליים כוללות חומרים בעלי ערך תעשייתי, ובהם ליתיום, ניקל, קובלט, מנגן, נחושת ואלומיניום, בהתאם לכימיה ולמבנה של הסוללה. לצד הערך הכלכלי של החומרים, סוללה שניזוקה או פורקה באופן בלתי מבוקר עלולה לחשוף עובדים וסביבה לחומרים מסוכנים וליצור מפגעים סביבתיים. פגיעה במארז, דליפה של אלקטרוליט או טיפול לא מתאים בתאים עלולים לחייב פעולות מיוחדות למניעת חשיפה ולניהול הפסולת הנוצרת בתהליך.

אחסון ממושך בתנאים שאינם מתאימים, פירוק ללא ציוד ייעודי או השלכה בלתי מבוקרת עלולים להגדיל את הסיכון לנזק סביבתי. נוסף על כך, סוללה שמכילה עדיין אנרגיה חשמלית עשויה להוות סיכון בטיחותי גם כאשר היא כבר אינה מתאימה לשימוש ברכב. לפיכך, תהליך הטיפול צריך להביא בחשבון הן את ההיבטים הסביבתיים והן את ההיבטים החשמליים והתרמיים.

מיחזור מקצועי מאפשר להפריד רכיבים וחומרים ולהעבירם לתהליכים תעשייתיים מתאימים, בהתאם לטכנולוגיה שבה משתמש המתקן ולסוג הסוללה. התהליך מתחיל בקליטה ובזיהוי, ממשיך בהערכת מצב הסוללה ובניהול האנרגיה שנותרה בה, ובהמשך עשוי לכלול פירוק מבוקר והפרדת חומרים. המטרה היא לצמצם את הסיכונים הכרוכים בטיפול ולהשיב חומרי גלם לשימוש בתעשייה, במקום לאפשר לסוללות להצטבר ללא פתרון מוסדר.

מניעת היווצרות שוק לא מוסדר של סוללות

לסוללות משומשות יש ערך כלכלי, משום שחלקן עשויות להתאים לשיקום, לשימוש חוזר או להפקת חומרי גלם. עם זאת, לא ניתן לקבוע את התאמתה של סוללה לשימוש נוסף על סמך גילה בלבד או על סמך העובדה שהרכב שממנו הוצאה עדיין מכיל חלקים תקינים. נדרשת הערכה מקצועית של מצב התאים, מערכות הבקרה, הבידוד החשמלי והסיכון התרמי, לצד בחינה של היסטוריית הסוללה והנזק שנגרם לה.

כאשר אין מנגנון מעקב מסודר, עלול להיווצר קושי להבחין בין סוללות שנבדקו ונמצאו מתאימות לשימוש חוזר לבין סוללות שמצבן אינו ידוע. מצב כזה עלול לפגוע בבטיחות הצרכנים, להקשות על גורמי האכיפה וליצור תחרות לא הוגנת מול עסקים הפועלים תחת תנאים והיתרים מתאימים. תיעוד מלא של מסלול הסוללה עשוי לסייע לשמור על ההבחנה בין רכיב שניתן להשתמש בו בבטחה לבין מכלול שחייב לעבור טיפול או מיחזור.

הסדרה ברורה יכולה גם לתמוך בכלכלה מעגלית, שבה חומרים ורכיבים בעלי ערך אינם מושלכים ללא צורך, אלא מועברים למסלול המתאים למצבם. המטרה אינה למנוע שימוש חוזר בסוללות באופן גורף, אלא להבטיח שהחלטה על שימוש חוזר תתקבל על בסיס בדיקה מקצועית ותוך שמירה על בטיחות. סוללה שנמצאה מתאימה עשויה להמשיך לשמש בהתאם לייעודה ולתנאים המתאימים, ואילו סוללה שאינה כשירה תועבר למסלול טיפול ומיחזור מתאים.

מפעל ריקאר בערד: תשתית תעשייתית לטיפול בסוללות רכב

השקעה של יותר מ-15 מיליון שקל ומפעל בשטח של כ-7,000 מ"ר

ריקאר טכנולוגיות רכב בע"מ מפעילה בערד מפעל תעשייתי המיועד למיחזור סוללות ליתיום-יון שמקורן בכלי רכב חשמליים. לפי נתוני החברה, המפעל משתרע על שטח של כ-7,000 מ"ר והוקם בהשקעה ראשונית של יותר מ-15 מיליון שקל. החברה מציינת כי המפעל פועל תחת האישורים וההיתרים הנדרשים, לרבות היתר רעלים, וכי הוא נועד לספק מענה תעשייתי לטיפול בסוללות משומשות ובסוללות שהוצאו מכלי רכב.

קיומו של מתקן ייעודי לטיפול בסוללות מאפשר לרכז את הפעולות הנדרשות במקום שבו ניתן לנהל את התהליך בהתאם לנהלים ולתנאי הבטיחות המתאימים. בניגוד לפירוק של רכיבי מרכב, מושבים או חלקי פלסטיק ומתכת, טיפול בסוללת הנעה דורש התייחסות מיוחדת למתח החשמלי, לאנרגיה האגורה ולמבנה האלקטרוכימי שלה. תהליך מבוקר מאפשר להעריך את מצבה, לנהל את הסיכונים ולבחור את מסלול הטיפול המתאים.

החברה מדווחת כי המפעל מטפל כיום בעשרות טונות של סוללות מדי חודש ועובד עם חלק משמעותי מיבואני הרכב החשמלי בישראל. היקף הפעילות הזה ממחיש את התפתחות הצורך בתשתיות טיפול ייעודיות, לצד הגידול במספר כלי הרכב החשמליים. ככל שיגדל מספר הסוללות שיגיעו לסוף חייהן או ייפגעו בתאונות, כך תעלה החשיבות של מתקנים המסוגלים לקלוט אותן, לטפל בהן ולהשיב חומרי גלם לתעשייה.

קליטה, פריקת אנרגיה, פירוק והשבת חומרי גלם

לפי תיאור פעילות המפעל, תהליכי העבודה כוללים קליטת סוללות, פריקת אנרגיה, פירוק ומיחזור. שלב הקליטה הוא נקודת פתיחה חשובה, משום שהוא מאפשר לזהות את הסוללה, לתעד את מקורה ולבחון את מצבה לפני תחילת העבודה. כאשר מדובר בסוללה שנפגעה בתאונה, הערכת הסיכון צריכה להביא בחשבון גם נזקים שאינם נראים מבחוץ, ואת האפשרות שהסוללה דורשת טיפול שונה מסוללה שהוצאה משימוש עקב בלאי רגיל.

פריקת האנרגיה היא שלב שנועד לנהל את האנרגיה החשמלית שנותרה בסוללה, בהתאם לסוגה ולמצבה. ביצוע הפעולה מחייב הליך מקצועי המותאם לסוללה, שכן לא כל סוללה ניתנת לפריקה באותה דרך, ובמקרים של נזק משמעותי ייתכן שיהיה צורך באמצעי טיפול מיוחדים. לאחר מכן ניתן לבצע פעולות פירוק והפרדה בהתאם לתהליך התעשייתי ולמצב הרכיבים, תוך הקפדה על בטיחות העובדים ועל מניעת שחרור בלתי מבוקר של חומרים.

בשלבים הבאים ניתן להעביר את החומרים המתאימים להשבה לתעשייה, בהתאם להרכבם ולתהליכי המיחזור שבהם נעשה שימוש. התוצאה עשויה להיות הפחתת כמות החומרים המועברים לסילוק והשבת חומרי גלם לשימושים תעשייתיים. עם זאת, מסלול הטיפול המדויק משתנה בהתאם לכימיית הסוללה, למבנה שלה ולמצבה, ולכן חשוב שלא להתייחס לכל סוללות הרכב החשמלי כאל חומר אחיד שניתן לטפל בו בתהליך זהה.

הצעת ריקאר: מנגנון פיקוח שימנע ניתוק של הסוללה משרשרת האחריות

תיעוד הסוללה ומצבה בעת הוצאת הרכב משימוש

בפנייתה לרשות שוק ההון מציעה ריקאר לבחון קביעת מנגנון שיבטיח כי בעת מכירת רכב חשמלי שהוכרז כאובדן גמור, או בעת הוצאתו משימוש בעקבות אירוע ביטוחי, סוללת ההנעה לא תנותק משרשרת האחריות והפיקוח. לפי ההצעה, יש להבטיח כי המעקב אחר הסוללה יימשך עד לפירוקה הסופי או להשלמת מסלול טיפול מתאים אחר, בהתאם למצבה ולכשירותה.

אחד המרכיבים המרכזיים בהצעה הוא חובת תיעוד של סוללת ההנעה ומצבה בעת סילוק הרכב. תיעוד כזה יכול לכלול את פרטי הזיהוי של הרכב והסוללה, סיבת הוצאת הרכב משימוש, מידע על נזק שנגרם בתאונה, תוצאות בדיקות שבוצעו וזהות הגורם שאחראי להעברת הסוללה. מידע זה עשוי לאפשר לגורמים הרלוונטיים להבין אם הסוללה ניתנת לבדיקה נוספת, אם היא מתאימה לשיקום או אם יש להעבירה ישירות לטיפול ולמיחזור.

בנוסף, ריקאר מציעה לתעד את זהות הגורם שאליו הועברה הסוללה ולוודא שניתן יהיה לעקוב אחריה גם אם תועבר פעם נוספת. מנגנון כזה יוכל לצמצם מצבים שבהם סוללה נעלמת ממערכת התיעוד לאחר מכירת הרכב, או שבהם לא ברור מי אחראי להמשך הטיפול. הוא עשוי גם לאפשר לחברות הביטוח להוכיח כי פעלו בהתאם לנהלים שנקבעו, ולרשויות לקבל תמונה טובה יותר של היקף הסוללות המועברות לפירוק ולמיחזור.

קביעת תנאי סף לגורמים המקבלים סוללות שנפגעו

הצעה נוספת של ריקאר היא לקבוע תנאי סף לגורמים הרשאים לקבל, לאחסן ולפרק סוללות שניזוקו. לפי גישה זו, לא די בכך שעסק מורשה לטפל בגרוטאות רכב או לסחור בחלקי חילוף; יש לבחון גם אם הוא ערוך להתמודד עם הסיכונים הייחודיים של סוללות מתח גבוה. תנאי הסף עשויים להתייחס ליכולת המקצועית של העובדים, לתשתיות האחסון, לאמצעי הבטיחות, לציוד המתאים ולנהלים לטיפול באירועי חירום.

הצעה זו נועדה ליצור הבחנה בין טיפול רגיל ברכב שיצא משימוש לבין טיפול בסוללת הנעה שעלולה להיות פגועה. במקרים שבהם הסוללה עדיין מותקנת ברכב, נדרשת גם התייחסות לשאלה אם ניתן להעביר את הרכב בשלמותו למתקן מתאים או שיש צורך בפעולות מקדימות. במקרים שבהם הסוללה כבר הופרדה מהרכב, יש חשיבות מיוחדת לאופן אריזתה, לסימון מצבה ולתיעוד הגורם האחראי לה.

ריקאר מציעה גם לקבוע חובה להעביר סוללות שאינן כשירות לשימוש חוזר למתקן מורשה לטיפול ולמיחזור. מטרת ההצעה היא למנוע מצב שבו סוללות פסולות ממשיכות להסתובב בשוק החלפים, מאוחסנות ללא הגבלת זמן או מועברות לגורמים שאינם ערוכים לטפל בהן. לצד זאת, ניתן יהיה להשאיר אפשרות לשימוש חוזר בסוללות שנבדקו ונמצאו מתאימות, בתנאי שהחלטה זו תתקבל באופן מקצועי ומתועד ובהתאם לדרישות הרלוונטיות.

שולחן עגול בין-משרדי לגיבוש נוהל אחיד

ריקאר מבקשת לקדם דיון משותף בהשתתפות רשות שוק ההון, המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, רשות הכבאות וההצלה, חברות הביטוח, יבואני הרכב וגורמי הטיפול והמיחזור המורשים. לפי החברה, שולחן עגול כזה יוכל לסייע בגיבוש נוהל אחיד שיגדיר את האחריות של כל אחד מהגורמים וימנע פערים בין תחומי הרגולציה השונים.

לכל אחד מהגורמים המשתתפים יש תפקיד אפשרי בהסדרת הנושא. רשות שוק ההון יכולה לבחון את ההיבטים הנוגעים לחברות הביטוח ולהליכי הטיפול ברכבים שהוכרזו כאובדן גמור. משרד התחבורה עוסק בהיבטים הקשורים לכלי הרכב ולהוצאתם משימוש, ואילו המשרד להגנת הסביבה אחראי להיבטים סביבתיים הנוגעים לפסולת ולחומרים מסוכנים. רשות הכבאות וההצלה יכולה לתרום להגדרת אמצעי בטיחות ומענה למצבי חירום, בעוד יבואני הרכב והמתקנים המורשים יכולים לסייע בגיבוש נהלים מקצועיים המבוססים על מאפייני הסוללות והטיפול בהן.

נוהל משותף יוכל להגדיר באיזה שלב נדרשת בדיקה של הסוללה, מי מוסמך לבצע אותה, אילו מסמכים נדרשים בעת העברת בעלות או החזקה, כיצד מסמנים סוללה שניזוקה ומהו המסלול המתאים לסוללה שאינה ראויה לשימוש נוסף. נוסף על כך, אפשר יהיה לבחון יצירת מאגר תיעוד או מנגנון דיווח שיאפשר לרשויות לעקוב אחר תנועת הסוללות, לזהות כשלים ולבחון את היקף הפעילות בתחום.

ההסדרה נדרשת לפני שהיקף הסוללות המוצאות משימוש יגדל

סוללות הרכב החשמלי של השנים הראשונות מתקרבות לשלב הבא במחזור חייהן

בפנייתה מציינת ריקאר כי יצרני רכב מציגים לעיתים תקופות שימוש צפויות של כשבע עד תשע שנים לסוללות, אך תקופה זו אינה מעידה בהכרח על מועד סיום החיים של כל סוללה. אורך חיי הסוללה בפועל תלוי בגורמים רבים, ובהם כימיית התאים, תנאי הטמפרטורה, דפוסי הטעינה והפריקה, תדירות השימוש, מצב מערכת הקירור והתחזוקה, וכן אירועים חריגים כמו תאונות ופגיעות מכניות.

לכן, אין פירוש הדבר שכל הסוללות שנכנסו לשימוש בישראל בשנת 2020 יגיעו לסוף חייהן בשנת 2027. עם זאת, ככל שצי הרכב החשמלי מתבגר, צפוי לגדול מספר הסוללות שיידרשו להחלפה, לבדיקה, לשיקום או למיחזור. לכך יצטרפו סוללות מכלי רכב שנפגעו בתאונות, לרבות כאלה שהרכב שלהם הוכרז כאובדן גמור עוד לפני שהסוללה הגיעה לסוף חייה מבחינת ביצועים.

היערכות מוקדמת עשויה לצמצם את הצורך להתמודד עם כמויות גדולות של סוללות ללא מנגנון תיעוד אחיד או יכולת טיפול מספקת. הקמת תשתיות טיפול, הגדרת תנאי סף למתקנים וקביעת כללים להעברת סוללות עשויות לדרוש זמן והשקעה. משום כך, החברה סבורה כי יש לקדם את ההסדרה לפני שהיקף הסוללות שיוצאו משימוש יגדל באופן משמעותי.

גם להיבט הכלכלי חשיבות עבור ענף הרכב והביטוח

מעבר לשאלות הבטיחות והסביבה, הטיפול בסוללות רכב חשמלי עשוי להשפיע על העלויות שבהן נושאים חברות הביטוח, יבואני הרכב, בעלי כלי הרכב ועסקי הפירוק והמיחזור. סוללת הנעה עשויה להיות אחד הגורמים המרכזיים בקביעת כדאיות התיקון לאחר תאונה, ולכן אופן הטיפול בה משפיע גם על שווי הרכב ועל האפשרות למכור חלקים ממנו.

היעדר נהלים אחידים עלול ליצור חוסר ודאות בנוגע לעלויות ההובלה, האחסון, הבדיקה והטיפול בסוללה. לעומת זאת, מנגנון ברור עשוי לאפשר לחברות הביטוח להיערך מראש לעלויות הנלוות להוצאת רכב חשמלי משימוש, להתקשר עם גורמים מתאימים ולוודא שהטיפול מתבצע בהתאם לדרישות שנקבעו. הוא עשוי גם לתמוך בפיתוח שוק מוסדר לשיקום ולמיחזור סוללות, תוך יצירת הבחנה בין רכיבים בעלי ערך שניתן להשתמש בהם מחדש לבין סוללות שמחייבות טיפול סופי.

במקביל, הסדרה יכולה לתרום להפחתת הסיכון המשפטי והתפעולי של גורמים המעורבים בשרשרת הטיפול. תיעוד מסודר של הסוללה, העברתה בין גורמים ובדיקות הבטיחות שבוצעו עשוי לסייע להבהיר את חלוקת האחריות במקרה של תקלה. כך ניתן יהיה לשלב בין שמירה על בטיחות הציבור, הגנה על הסביבה וניצול יעיל של חומרי הגלם הנמצאים בסוללות.

האתגר הבא של התחבורה החשמלית בישראל

המעבר לכלי רכב חשמליים משנה את האופן שבו ענף הרכב מתמודד עם תחזוקה, תיקונים, תאונות וסוף חיי המוצר. בעוד שבכלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית הטיפול ברכב שיצא משימוש מתמקד לעיתים קרובות במרכב, במנוע ובחלקי חילוף, ברכב חשמלי יש צורך לתת מענה גם לסוללת מתח גבוה, למערכת ניהול האנרגיה ולסיכונים הנובעים מהן. לכן, הסדרת הטיפול בסוללות אינה סוגיה נקודתית של מיחזור בלבד, אלא חלק מהיערכות רחבה יותר למחזור החיים המלא של התחבורה החשמלית.

הפנייה של ריקאר מציבה במרכז את השלב שבו הרכב מוכרז כאובדן גמור, אך הסוללה עדיין מחייבת טיפול. הדרישה העיקרית היא למנוע מצב שבו האחריות לסוללה נעלמת בעקבות מכירת הרכב או העברתו לפירוק, וליצור רצף של תיעוד ופיקוח עד להשלמת הטיפול. יישום ההצעה יחייב בחינה של הסמכויות הקיימות, חלוקת האחריות בין הגורמים והאמצעים הנדרשים לצורך אכיפה יעילה.

בסיכומו של דבר, ריקאר מבקשת מרשות שוק ההון ומיתר הגורמים הרלוונטיים לקדם הסדרה שתבטיח מעקב אחר סוללות הנעה של כלי רכב חשמליים שהוכרזו כאובדן גמור או הוצאו משימוש בעקבות אירוע ביטוחי. שילוב בין תיעוד מחייב, תנאי סף לגורמים המטפלים, העברת סוללות פסולות למתקנים מורשים ושיתוף פעולה בין הרשויות עשוי לצמצם סיכונים בטיחותיים וסביבתיים, לשפר את הפיקוח ולתמוך בהתפתחותו של ענף מיחזור סוללות מסודר בישראל. לנוכח הגידול במספר כלי הרכב החשמליים והצפי לעלייה בכמות הסוללות שיידרשו לטיפול בשנים הבאות, הסדרה מוקדמת עשויה להיות צעד משמעותי בהגנה על הציבור, על הסביבה ועל ענף הרכב כולו.